"אמרתי לו בדיוק מה שקרה, בלי דרמה — והוא הגיב כאילו האשמתי אותו בכול." מטופלת סיפרה לי את זה בתסכול, בטוחה שהצד השני "מגזים".
אבל לפעמים הבעיה היא לא שמישהו מגזים — היא שלכל אחד יש סגנון תקשורת שונה, וכשהם נפגשים בלי מודעות לפער, נוצר בלבול משני הצדדים גם יחד.
למה זה קורה?
לכל אחד מאיתנו יש דרך מועדפת לקלוט מידע ולהעביר אותו — חלקנו נוטים לדייק בעובדות ופחות ברגש, חלקנו מרגישים כל טון קול כמו מסר רגשי שלם. כשמישהו "מדויק ולעניין" פוגש מישהו "רגיש לטון", שניהם עלולים לפרש את אותה שיחה בצורה שונה לגמרי.
ארבעה סגנונות נפוצים
הסגנון הישיר
אומר בדיוק מה שהוא חושב, בלי הרבה "ריפוד" רגשי. עבור אנשים אחרים זה יכול להישמע קר או תוקפני, גם כשאין שום כוונה כזו.
הסגנון המרכך
עוטף כל בקשה או ביקורת בהרבה הקדמות ורכות. עבור אנשים ישירים זה יכול להישמע מעורפל, או אפילו כאילו "מסתובבים סביב" הנושא.
הסגנון המוכוון-רגש
מתייחס קודם כול לאיך משהו "מרגיש", ורק אחר כך לעובדות. עבור אנשים מוכווני-עובדה זה יכול להיראות כ"דרמה" מיותרת.
הסגנון המוכוון-פתרון
רוצה לעבור ישר ל"אז מה עושים", ולעיתים מדלג על שלב ההקשבה לרגש. עבור מישהו שרק רוצה שיקשיבו לו, זה יכול להרגיש כמו התעלמות.
אז מה עושים עם זה?
המטרה היא לא לשנות את מי שאתם — היא להכיר את הסגנון שלכם, ולזהות מתי הוא לא "נפגש" עם הסגנון של מי שמולכם. ברגע שיודעים את זה, אפשר לתרגם: אם אתם ישירים ומדברים עם מישהו רגיש — להוסיף מעט הקשר רגשי. אם אתם מרככים ומדברים עם מישהו ישיר — לנסות לומר את העיקר קצת יותר ישר.
שאלות נפוצות
שימו לב איך אתם נוטים להגיב תחת לחץ — לעובדות, לרגש, או לפתרון? זה בדרך כלל מצביע על הסגנון הדומיננטי שלכם.
הנטייה הבסיסית נוטה להישאר יציבה, אבל אפשר בהחלט ללמוד "לתרגם" את עצמכם לסגנונות אחרים כשצריך, בלי לוותר על מי שאתם.
זה נפוץ מאוד, ולא בהכרח בעיה — ברגע ששני הצדדים מודעים לפער ולומדים "לתרגם" ביניהם, ההבדל יכול להפוך ליתרון משלים, לא רק למקור לאי-הבנות.
אי-הבנות חוזרות על עצמן?
אם אתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב מופתעים מהדרך שבה מישהו קרוב "מפרש" את דבריכם — שיחה מקצועית יכולה לעזור לזהות את הפער בסגנונות ולבנות גשר ביניהם.
לתיאום שיחה ראשונה ←שיחת היכרות ראשונה ללא עלות